בלעוס עו"ד ואח' נ' גואנמה ואח'

פסק דין

1.בפניי ערעור וערעור שכנגד, המופנים כנגד פסק דינו של בית משפט קמא מיום 4/9/2012 (כב' השופט אחסאן כנעאן).

2.המערער (הנתבע) מלין כנגד קבלת התביעה עפ"י חוק איסור לשון הרע (להלן: "החוק"), אותה הגיש כנגדו המשיב, המערער שכנגד (להלן: "המשיב").

המשיב מצידו מערער (בערעור שכנגד), באשר לשעור הפצוי וההוצאות הנמוכים שנפסקו לזכותו.

פסקו של בימ"ש קמא

3.בתמצית אקדים, כי המשיב כהן בזמנים הרלבנטיים כגזבר המועצה המקומית מג'אר והמערער כחבר מועצה ויו"ר ועדת ביקורת.

ההליכים נשוא פסק הדין נסובו על מכתב ששלח המערער (21/7/2009) למספר גורמים במסגרתו טען, לאי קיום הוראות דין מצד המשיב בנוגע לפתיחת חשבון בנק מיוחד למועצה. המכתב כלל האשמות כלפי המשיב בגין התנהלות בלתי תקינה ואף ייחס לו ביצוע עבירה פלילית.

4.בימ"ש קמא בפסק דינו הכריע כי המכתב בא בגדר פרסום המהווה לשון הרע.

פסק הדין דחה טענה לחסינות מכח סע' 7 א' לפקודת הנזיקין וכן מכח סע' 13(9) ו – (11), לחוק.

5.בימ"ש קמא גם דחה את טענות המערער באשר להגנת אמת בפרסום על פי סע' 14 לחוק, בנדון נקבע כי המערער לא הוכיח שהמועצה מחויבת היתה לפתוח חשבון בנק יעודי בנסיבות. כמו גם לא הוכח, עפ"י הנטל המוטל על המערער, כי דבקה שחיתות במעשי המשיב.

6.בימ"ש קמא ניתח בפסק דינו את טענות ההגנה הנוספות והחלופיות של המערער, בהקשר להוראות סע' 15+16 לחוק, ודחה אותן אחת לאחת;

נקבע כי הפרסום אינו בגדר הבעת דעה ואינו בבחינת תלונה (משלא הופנתה רק לממונה על המשיב).

לשאלת תום הלב הכריע בימ"ש קמא, על בסיס החזקות הקבועות בחוק והראיות שבפניו, כי המערער פעל בחוסר תום לב.

7.באשר לנזק מהפרסום ולשאלת היקפו, נקבע כי המשיב לא הוכיח נזק מיוחד. הפיצוי

(20,000 ₪) נפסק ללא הוכחת נזק ובהתחשב בנסיבות (החזרה על הפרסום, מהות הפרסום והיקפו).

בנוסף חויב המערער בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.

הטיעונים בערעורים

8.המערער בעיקרי טיעוניו מתמקד לתחולת הוראות סע' 13 ו – 14 לחוק, בנסיבות;

9.לטענת המערער, המכתב לא כלל לשון הרע והוא מהווה פרסום מותר כהגדרת סע' 13

(11) לחוק, זאת מאחר והוא בבחינת חזרה על אשר נקבע בבית הדין האזורי לעבודה, בענין המשיב.